Zamir Shatz

הסכסוך הישרא–פלשתיני, שליטת בעלי ההון, השנאה היוקדת והקיפוח העדתי כולם נראו לי רחוקים מתמיד מפתרון הבדידות קרעה אותי הבטתי בעציצים שהספקתי לצבור בארבעה חודשים בתוכם הצמחים נראו מאושרים בצורה לא הגיונית גרגרתי עוד מי מלח 
קוקה נשכבה במיטה הקטנה שלה ממלמלת מנטרה קבועה
אל תישבר, חגיתי. אל תישבר, חגיתי. הבטתי מסביבי וראיתי רק יופי, הבטתי פנימה והרגשתי כאב וריקנות עצומים, הבטתי עמוק יותר פנימה וחיפשתי את הרצון וההרגשה שבדרך כלל גורמים לי לרצות לחיות, אבל הכל היה שם ריק, קוקה נכנסה לי לתוך הראש ובלי קול היא אמרה לי תשכב לנוח חגיתי שלי, יש לך עוד הרבה עבודה, אל תשכח את הרגעים בהם ראית את הדרך ברורה, תרגע. גרגרתי עוד מי מלח וחשבתי על הרגע הראשון בו שמעתי את הקול הפנימי הזה שאמר לי שיש לי כוח לעזור ולתת חיים לסובב אותי, זה היה בגיל ארבע, זה בוודאות היה משיחי, עד היום זה נראה לי הנחייה בעלת אופי פתלתל ובעלת פירושים רבים, אני יודע שאני לא אשנה את העולם ואני יודע שאני לא אגדיר לאף אחד מה רע ומה טוב, אבל אני גם יודע שקיבלתי מתנה שהיא קללה וזה לראות ולא להשפיל מבט מול העצב והכאב מול השנאה חסרת הביסוס והקנאה העיוורת. לפני יומיים קראתי אצל סופר אוסטרי שציטט סופר אחר שכל רצונו הוא שהעולם יכיר אותו באמת. נראה לי שזה מה שאני רוצה, שיכירו אותי, לא שיכירו בי, אלא שיראו את מה שמתחולל בתוכי, משל הייתי כר ניסויים ארנב מעבדה או דוגמה למה ואיך החיים עושים לאדם אחד על הטוב שבזה ועל הרע והנורא. כי בתחלס אני מאמין שיש סיכוי ויש אפשרות לסוג של תיקון ויש סבל שיכול להימנע וישנם דרכים אחרות ולא חייב להיות כזה רוע שנאה וכאב לרבים בכדי לקיים מלך או מלכה
ושיש מה שנקרא תיקון וישנה תרופה או תנוחה נכונה
ושהעולם לא נברא בשביל טורפים חסרי תקנה. ההפך
העולם נברא בכדי לעודד עוד בריאה