לחיות ולנשום זה באמת הרבה אבל גם אתה לא מסתפק בזה . וגם אתה יודע ורואה שהמחאה מתה ששום דבר כבר לא מזעזע שהמילים איבדו ממשמעותן
שכולנו במרכז אחד קטן שיש לו שם – גטו
ושאין מוצא ממנו אין שפה אין פרצה כולם עושקים מורשים ויש לי קבלה ושאוי ואבוי לך אם תעז לחרוג לרדת מהמסילה. הרי ישר תואשם בחוסר הבנה בטירוף בבגידה
מה רק אני זוכר שלפני כמה שנים היו פה אנשים שחגגו בלי חשבון בלי שעות בלי שעון מה רק אני זוכר שהיה מין בכל מקום ומקום והיום? היום ניקו את כל מה שלא רווחי את כל מה שיכול לפגוע במאמץ המלחמתי בלכידות הלאומית
איפה הזונות איפה ההומלסים איפה הילדים שחוגגים
איפה אלו שלא עובדים איפה אלו שסוטים כולם הרי זוגות זוגות הולכים ובכל פינה אישה בהריון וגבר עם שעון ופלאפון
וכולנו מרוויחים המון וקונים המון ומצקצקים בלשון איזו תערוכה שיגעון הוא מכר המון ציורים שיגעון תקעו אותנו בגרון ולי כבר לא יקראו שמשון מקסימום שמעון כי אבדה השפה לתאר מה שלא בסדר מה שלא נכון אבל אני מרגיש את זה והכבלים האלו לוחצים לי ואין לי מקום
אתה מבין אין לי בית ואין לי חזון ואין לי אומץ לעמוד מול ההמון ולומר שנשבר מהפאקינג בורגנות המעוקרת הזאת
ומהשטחיות וחוסר התרבות והחד ממדיות ואין אין בתוכי שום שלום ואני לא אוהב יודו–נוצרים יותר ולא מאמין בחלום
לא של הרצל לא של לינקולן ולא של האפיפיור
ואני בטח לא המקור של הטקסט הזה
- Comment
-
Subscribe
Subscribed
Already have a WordPress.com account? Log in now.
Zamir Shatz 
Leave a comment