
בקניה חצינו נהרות אכזב יבשים שפעם זרם בהם דם ומדבריות שפעם היו סוואנות שוקקות חיים, הילד ברקה (ברכה), הלך בראש והתעקש לסחוב את התיק שלי. המבוגרים אמאני (שלום) וג’בארי (אמיץ), שצדו חזיר בר על הדרך במיומנות שנראתה לי כמו פלא, התייחסו לברקה בכבוד ונתנו לו להוביל ללא מילים. כשהתעייפתי, האישה אמאני (שלום) נתנה לי יד
Leave a Reply