היום התעוררתי בשבע וחצי על מזרן בסלון
קוקה שכבה לידי על הרצפה
מסביבה היו מאות קרציות קטנות מטיילות
התחלתי להלחם בהם
בתחילה בעזרת מצית ואח”כ כשהבנתי כמה זה מפגר
ביצענו קוקה ואני נסיגה לעבר חנות החיות הקרובה
ורכשנו בקבוק ענק מפלסטיק והתחלנו לרסס
בתחילה את קוקה ואז את הבית
ואז שוב את קוקה ושטפתי את הבית
תוך כדי שאני מעיף החוצה כ50 ציורים מיטה זוגית ועוד חפצים
בסוף אחרי שגם התקלחתי שלוש פעמים ושעפתי מלא אדים
של ריסוס
התיישבתי מול המחשב והתחלתי לבכות
הבנתי כמה שביר העולם שלי, כמה כל משבר קטן
מעורר פניקה מפגרת
אבדן עשתונות
ועצבים גדול
הרגשתי קטן
אני מרגיש הכי קטן
שככה , אני לא מסתדר עם כלום
והאגו המסריח
והשכחה שבאה עם כל הצלחה
תהה מינורית
או חסרת משמעות
עכשיו ערב
קוקה שוכבת במרכז הסלון
על הקרמיקה הלבנה
מדי פעם נפלטת ממנה קרציה שיכורה מהחומר
אני אוסף אותה ומכניס למאפרה
שיגמר כבר
אני מבטיח להיות ילד טוב
אני מבטיח לעשות כסף ולדאוג לכל הצרכים
של קוקה
ושלי
ואולי של עוד מישהי והוא
אמן סלה
Zamir Shatz 
Leave a comment