ימים ולילות אני יושבת מול המחשב
מתחמקת לתוך השגרה המסוממת שלי
בורחת מאחריות
בורחת מלקבל החלטות
בורחת מביקורת
בורחת ממחוייבות
אל תוך ריק
בו לשקט יש מקום
בו לזמן יש משמעות
בו לחלומות יש מציאות
בו השאלות מתחדדות
בו הכל מוטל בספק
בו אין לכסף מעמד
בו החומר הוא גמיש
בו אני יכול העריך במדוייק
ולהבין
את הפראדוקס את חוסר המוחלטות
בו קצת יותר ברור
ובו אני רוצה לסיים את חיי
ולהתחיל חדשים
כאלו שאני עוד לא ראיתי
או שמעתי
או נגעתי בהם
תודה
Zamir Shatz 
Leave a comment